תודה ל-NBA על החוויה הנפלאה של משחקי חג המולד שהשאירה אותי ער לראות שלושה משחקים בשידור חי בלילה אחד, תודה לקליפרס ולגולדן סטייטס שנתנו לנו משחק מרכזי שהצדיק את שמו, ולאוקלהומה שנתנה לנו את המשחק שיש הכי הרבה מה לדבר ולחשוב עליו (וזה מייד), תודה לגולשים הנפלאים באתר שיצרו דיאלוג נפלא שליווה את המשחק והיה יותר מעניין מהשידור האמריקאי ובוודאי מזה הישראלי ולבסוף תודה לניקס על כך שהם מכניסים פרופורציות לחיים – גם כשהמצב גרוע, תמיד יכול להיות גרוע יותר.

ניו יורק ניקס (91) – וושינגטון וויזארדס (102):

וואו לא נעים לראות את הניקס, פשוט לא נעים. כרמלו קלע 34 אבל גם 0 מ-6 מהשלוש כשהוא מוביל את הניקס ל-18% אחוז מחפירים מהשלוש, ומשחק הירואו בול שמפגין חוסר אמון בוטה בחבריו. לא שקל להאשים אותו.

קלדרון הוא רכז סביר שמסוגל גם לקלוע, ולהרדוואי יש פוטנציאל לא רע אבל חוץ מזה באמת שכרמלו מוקף בזבל בלתי נתפס. לראות את הכדור נופל ליד אמארה סטודמייר, ולוקח לו איזה 3 שניות עד שהוא מחליט לעשות צעד ולהרים אותו זה פשוט לא נעים לעין, כל הקבוצה הזאת למעט מלו, מחכה בקוצר רוח ללוטרי, והמאבק שלה נגד פילדלפיה על המקום האחרון נראה כרגע צמוד ומותח במיוחד.

וושינגטון הראתה ניצוצות של משחק קבוצתי וג'ון וול באמת באמת נפלא, כשהקשיחות של גורטאט וננה מתאימה לריצת פלייאוף ארוכה מהמצופה, אבל אי אפשר ללמוד הרבה ממשחק נגד הניקס. וול עם 24 באחוזים טובים ו-11 אסיסטים וגם מרפק לא נעים מאייסי שהורחק.

וושינגטון עלתה ליתרון דו ספרתי ברבע הראשון ומכןא לא היה שום מתח במשחק הזה.

נקודות לדיון: האם הניקס יסיימו אחרונים בליגה והאם יש להם אסטרטגיה לחזור להיות קבוצת כדורסל בעונה הבאה, האם וושינגטון שווה גמר מזרח העונה? האם ג'ון וול הוא מועמד ראוי לשיחה על ה-PG הטוב בליגה? 

סן אנטוניו ספרס (106) – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (114):

הספרס באו למשחק הזה בלי לנארד, אוקלהומה הגיעה בלי דוראנט, והמשחק שוחק בטקסס, לכאורה משחק קלאסי עבור סן אנטוניו לנצח ולהראות שהיא עדיין הקונטנדרית מהמערב, אבל בפועל הדברים עבדו אחרת.

נכון שהמשחק היה צמוד יותר מהתוצאה הסופית, והחלטות ראות לקראת הסוף, בעיקר של גרין הובילו לתוצאה, אבל אם הספרס לא מסוגלים לנצח בבית את אוקלהומה נטולת דוראנט זה מעורר שאלות.

במחצית פופ דיבר על זה שהוא מחפש חמישה שחקנים שאיכפת להם יותר מאשר ראסל ווסטברוק והוא לא מוצא, וזה כנראה הדבר הכי מדאיג בספרס כי את הכדורסל הקבוצתי היפיפיה שלהם הם עדיין משחקים, ואת הסגל שמתאים לשחק את המשחק הזה עדיין יש להם. גם אין אף קבוצה במערב שעשתה קפיצת מדרגה כזאת שהיא הייתה מנצחת את הספרס של העונה שעברה (לא גם לא ממפיס ובטח לא ג"ס), כך שהצרות של סן אנטוניו יבואו מבפנים בלבד.

בצד המנצח, ראסל ווסטברוק אומנם קלע 34 באחוזים טובים וגם מסר 11 אסיסטים אבל שימו לב לפתיחה שלו עם 1 מ-5. השדרים שיבחו אותו על כך שלמרות שהוא פתח רע הוא לא נירתע, התחילת ללכת לסל והביא את הניצחון אבל השאלה הנשאלת היא האם זה לא הופך את ווסטברוק לשחקן שמשתמש בכישרון שלו בצורה הגרועה ביותר האפשרית, למעין ביזארו מייקל ג'ורדן/ אייזיה. השניים האלה, שהבינו את "הסוד" טוב יותר מכל שחקן אחר ב-30 השנים האחרונות, היו מתחילים את המשחקים בלמסור לשחקנים האחרים ולהכניס אותם למשחק ומשתלטים על המשחק במידת הצורך. עם ווסטברוק זה איכשהו הפוך וגרוע מזה, אם אתה יכול להגיע לסל בכל מהלך, אז לא כדאי שלפחות 2 מכל 3 מהלכים שלך יהיו הליכה לסל ולא זריקות מחצי מרחק/שלשה? עם כל זאת קשה לבוא לשחקן עם דאבל דאבל 50% מהשדה ו+- שלן +27 אז נשים את זה בצד לבינתיים.

השחקן הכי מרשים במשחק הזה לטעמי היה סטיבן אדמס. 2 חטיפות 3 חסימות, 16 נקודות ו-15 ריבאונדים על הפאקינג ראש של טים דנקאן, עם עבודה פנומנלית על הביג פונדמנטל בהגנה. תענוג.

נקודות לדיון: האם יש איזשהי חשיבות לביתיות במערב לאור העבודה שכל המשחקים צמודים וקבוצות החוץ מנצחות לא מעט? האם אוקלהומה יכולה להישאר בריאה לשתי דקות והאם כשכולם בריאים היא תמצא את האיזון? האם סן אנטוניו תמצא את הרעב שלה מחדש? האם סטיבן אדמס הופך לנגד עינינו למעין ביל למבייר מודרני?

מיאמי היט (101) – קליבלנד קבלירס (91):

החמימות בין וייד ללברון המשיכה במהלך המשחק, והגיעה לשיא בלתי נסבל ומעורר רפלקס הקאה כשלברון העלה פוסט מתרפס עם תמונה של השניים ועל כך שהם משפחה וחברים לנצח וזה מעבר לכדורסל וכו' וכו.

במשחק עצמו המלך קלע 30, וארווינג הוסיף 25 אבל היכולת של לאב מתחילה להיות בעיה אמיתית, בעיקר בהגנה אבל לא רק, ולבלאט עדיין אין ספסל, ובהיעדר ורז'או אין לו משחק פנים.

וייד החזיר את מכונת הזמן לאחור עם 31 נקודות משלו כשדנג מוסיף 25 וכל זה בלי בוש כן?

נקודות לדיון: מיאמי תהיה בפלייאוף, האם היא יכולה להפתיע את אחת מה-4 שיסיימו ככל הנראה במקומות הראשונים (קליבלנד, שיקאגו, טורונטו, וושינגטון), את מי קליבלנד תביא, האם לאב יתרגל למעמדו כשחקן השלישי בקבוצת צמרת ויתחיל לעשות הגנה? עוד כמה סבלנות נשארה ללברון?

שיקאגו בולס (113) – לוס אנג'לס לייקרס (93):

למרות הצפי לפני המשחק קובי ברייאנט לא שיחק הלילה והוא הפקיר את חבריו לשוורים הזועמים ששחטו את הלייקרס בדרך להמשך הריצה עם נצחונות ב-8 ו-14 נקודות ברבע השני והרביעי שהכריעו בפועל את המשחק. ללייקרס יש כמה שחקנים נחמדים כמו ג'ורדן היל שנתן 16 וג'ונסון עם 19, וגם לבוזר עדיין יש מה לתרום, אבל הם צריכים מתיחת פנים רצינית כדי לחזור לפלייאוף במערב הסופר צפוף, מהלכים שהיא כמובן לא יכולה לעשות כל עוד קובי יושב על החוזה המפלצתי שלו.

גאסול המשיך להראות כמה הוא חשוב לקבוצה הזאת, והחזרה שלו מהפציעה היא זאת שהתניעה את הריצה המצויינת של הבולס. 23 ו-13 לגאסול כשנואה מוסיף 12 ריבאונדים ונח בהתקפה. ג'ימי באטלר ממשיך לרוץ לתואר השחקן המשתפר עם 21 5 אסיסטים ו-6 ריבאונדים, ורוז ממשיך להתאקלם בחזרה עם 20 נקודות ב-31 דקות.

נקודות לדיון: מי לעזזאל אמור לעצור את הבולס במזרח? האם במידה וקילבלנד לא מתאוששת, לבולס יש בעצם כרטיס חופשי עד לגמר? מה האסטרטגיה של הלייקרס לבנייה מחדש והאם יש אחת כזאת בכלל או שכל הפרנצ'ייז הזה פשוט נרתם למטרה של להביא את ברייאנט למקום הראשון בקלעי כל הזמנים?

לוס אנג'לס קליפרס (100) – גולדן סטייט ווריורס (86):

לפרקים היה לנו משחק פשוט מצויין, ואם זה יהיה גמר המערב (זה לא יהיה, ס"א וממפיס ימנעו את זה) אז הוא יהיה אחד לספרים. זוכרים את המכות של הפלייאוף הקודם? אז גם הפעם עפו ניצוצות, אבל בסופו של דבר שתי הקבוצות נזכרו שמדובר בסה"כ במשחק ליגה סדירה.

המשחק היה צמוד במשך שלושה רבעים אבל כבר לקראת סוף השלישי החל מומנטום של הקליפרס והם סגרו את זה ברבע הרביעי עם הגנה נפלאה שהשאירה את ג"ס על 16 בלבד.  כשהווריורס קולעים ב-21% מהשלוש, הם לא מנצחים גם את בני השרון בבית.

קארי באולי משחקו החלש העונה עם 14 נקודות ו 1 מ-5 מהשלוש, כשאף אחד אחר בווריורס לא מתרומם למעמד. דאבל דאבלים של בארנס וגרין והרבה מאמץ לא הסתירו את העובדה שלווריורס יש בעיה קשה בצבע, בעיה אותה ניצלו היטב ג'ורדן עם 14 ו-12 ריבאונדים (ואיירבול אחד לא סימפטי מהקו) וגריפין עם 18 ו-15 ריבאונדים. פול הוסיף 22.

נקודות לדיון: האם ג"ס מתחילה להבין שבלי עוד שחקן פנים דומיננטי אחד להרכב ואחד לספסל היא לא יכולה להיות הדבר האמיתי במערב החזק? האם הקליפרס יכולים ללכת עד הסוף בלי קלעים ובלי ספסל? האם זה יהיה גמר המערב?

וזה נכתב לפני המשחק

הו הו הו, חברים חברות, חג מולד שמח וחג NBA שמח.

אין שמח כמו עולם הספורט בחג המולד, כשה-NBA מספקת לנו משחקים נפלאים בשעות נוחות, ולא נדבר כאן על מחזור חג המולד עמוס המורשת והמסורת של הליגה האנגלית בכדורגל. תענוג.

במשחקים המוקדמים יפגשו ניו יורק וושינגטון למפגש קצוות וסן אנטוניו תפגוש את אוקלהומה בקרב קריטי לשתי הקבוצות כשסן אנטוניו מנסה לטפס בחזרה לצמרת המערב בעוד אוקלהומה מחפשת את דרכה לפלייאוף. במשחקים המאוחרים מיאמי מול קליבלנד של לברון, שיקאגו מול הלייקרס ונקנח במה שבהחלט יכול להיות גמר המערב כשהקליפרס יפגשו את הווריורס. אז בואו נצא אל הדרך.

ניו יורק ניקס (25-5) – וושינגטון וויזארדס (8-19):

הניקס יכולים להתעודד ממסורת חג המולד המפוארת שלהם, הניקס הם הקבוצה הראשונה ששיחקה בחג ושיחקה במספר המשחקים הרב ביותר בו, תוצאה של מדיניות השיווק של הליגה ששמה את הקבוצות מהשווקים הגדולים בימים האטרקטיביים ביותר. רק שאין להם שום דבר אחר להתעודד ממנו. 7 הפסדים רצופים של הניקס בגארדן והפסד הערב ישבור את שיא ההפסדים הרצופים בבית בהיסטוריה. 15 הפסדים ב-16 משחקים, וקירבה מסוכנת לפילדלפיה בתחתית המזרח. ואולי בעצם זאת התכנית? האם יכול להיות שאנחנו צופים בטנקינג מתוזמן היטב ע"י הזן מאסטר, שרוצה להתחזק בדיוק ברגע שבו לברון יהיה מעבר לשיא, והמערב ייחלש והמטוטלת תעבור בחזרה למזרח?

וושינגטון לעומת זאת ממשיכה בפורמה הטובה שלה ומשייטת לעבר הפלייאוף. לוויזארדס יש 4 נצחונות רצופים בגארדן והם ירצו להמשיך את הרצף. אחרי 6 ניצחונות רצופים באו שני הפסדים – לפיניקס ושיקאו – עם תצוגות התקפה חלשות, שהחזירו את הוויזארדס לקרקע המציאות, ונראה שלפחות בשלב זה לא מדובר בקונטנדרית גם אם במצב שנוצר במזרח אנחנו בהחלט עשויים לראות אותה בחצי הגמר האזורי.

ולסיום שימו לב למלו שנכנס לכושר (לא שזה עוזר לקבוצתו) אבל לשחקן יש 28.3 נקודות למשחק בארבעת המשחקים האחרונים והוא מחזיק במאזן של מעל 32 נקודות בכל אחד משלושת המשחקים ששיחק בחג המולד בקריירה שלו. יהיה מעניין לראות אותו הערב.

הימור: וושינגטון ב-10.

סן אנטוניו ספרס (11-18) – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (13-16):

החדשות החמות לגבי המשחק הזה הוא שקווין דוראנט וקוואי לנארד לא צפויים להתלבש למשחק. ההשפעה של הראשון תהיה כמובן דרמטית יותר משמעותית.

יש משהו כיפי בלראות משחקים של אוקלהומה ללא דוראנט, זה אלא אם כן אתה אוהד אוקלהומה כמובן. ווסטברוק משתלט על העסק בצורה כל כך דומיננטית שאתה לא יכול שלא לעקוב בשקיקה אחרי כל מהלך התקפי של הת'אנדר, אלא שזה לא מביא נצחונות. עם דוראנט הקבוצה במאזן של 2-7, בלעדיו – 14-6. וואו.

הניצחון של סן אנטוניו על הקליפרס עצר רצף של 4 הפסדים רצופים ולמרות מנוחת הכוכבים, והפתיחה הבינונית האלופים נמצאים 3.5 משחקים בלבד מהמקום הראשון בדביזיה. החזרה של טוני פרקר בהחלט תרמה לכך, והוא ממשיך לתת את התחושה שבמכונה המבלבלת של הספרס, הוא השחקן המשמעותי ביותר, גם אם לא תמיד השחקן הטוב ביותר על המגרש.

מי שעוד חזר נפלא מפציעה הוא כמובן ווסטברוק עם 29.5 נקודות למשחק ב-13 המשחקים מאז חזרתו. עם זאת ההתעקשות של ווסטברוק להטיל שלשות במקום ללכת לסל ולנצל את יכולת החדירה המדהימה שלו ממשיכה להיות בעיה עבור קבוצתו. ב-4 המשחקים האחרונים בהם הפסידו הת'אנדר שלושה, קלע ווסטברוק רק 28% מהשלוש. הת'אנדר ינסו להשיג ניצחון חוץ ראשון מול קבוצת פלייאוף (נצחונותיהם הושגו עד כה מול בוסטון, פילי, דטרויט, מיניסוטה, סקרמנטו והלייקרס).

לא יקרה.

הימור: סן אנטוניו ב-5.

המשך הפריביו בהמשך היום.

מיאמי היט (16-13) קליבלנד קבלירס (10-17) :

גבירותיי ורבותיי היסטוריה, לברון חוזר לראשונה למיאמי מאז שנטש אותה לאנחות לטובת קליבלנד אותה נטש קודם לכן לאנחות לטובת אותה מיאמי, חד גדיא חד גדיא.

ביל סימונס בספר המופתי שלו על ה-NBA, כותב על כך שאנחנו כבר לא נראה את האינטנסיביות שראינו בשנות ה-80 כי כולם כאלה חברים טובים אחד של השני, והלילה אנחנו מקבלים את הדוגמא המושלמת כשדוויין וייד אומר על העזיבה של לברון שהוא לא יכול להאשים אותו כי הוא חוזר הבייתה.

מה לעזזאל?!

ובכל זאת יהיה מעניין לראות את תגובת הקהל, האם הם יעריכו את העובדה שלברון הביא להם 2 אליפויות ו-4 גמרים ב-4 שנים או שהרגש ותחושת הנטישה ישתלטו עליהם?

בכל מקרה העוקץ של המפגש הזה קצת ניטל בגלל החולשה של מיאמי העונה, היא אומנם ממוקמת שביעית במזרח וכרגע קשה לראות אותה לא נכנסת לפלייאוף, לאור העובדה שבוסטון, אורלנדו, אינדיאנה, דטרויט, ניו יורק ופילי חלשות להחריד, השתיים שמתחתיה ואולי יכולות לעקוף אותה להערכתי הן שארלוט אם היא תתאושש וברוקלין, אבל עוד קשה לראות. מהצד השני קליבלנד מגיעה אחרי שלושה נצחונות רצופים ותרצה להמשיך לבנות מומנטום כדי להתמקם בחזרה בצמרת המזרח.

הימור: קליבלנד ב-12.

 שיקאגו בולס (9-19) – לוס אנג'לס לייקרס (19-9):

שתי קבוצות במאזנים הפוכים ומצבי רוח הפוכים ייפגשו בשיקאגו למשחק חג המולד הזה. גם כאן ישחקו הרגשות תפקיד כשפאו גאסול חוזר לפגוש את המועדון איתו לקח שתי אליפויות אבל סיים בטונים צורמים.

חזרתו של גאסול מפציעה הובילה לריצת 1-7 של הבולס והיא ממוקמת יפה בצמרת המזרח, וגם החזרה של רוז לכושר עם 23 נקודות ב-51% מהשדה ב-6 המשחקים האחרונים מסייעים לקבוצה לעשות את קפיצת המדרגה אותה ציפו מהם מלכתחילה.

קובי ברייאנט שזכה לפסטיבל שלם סביב העלייה שלו למקום ה-3 בקלעי כל הזמנים צפוי לחזור לשחק הלילה. דווקא בלעדיו הלייקרס הפתיעו את גולדן סטייט ויהיה מעניין לראות איך הקבוצה תסתגל לחזרתו, בעונה האיומה שהיא חווה.

שחקן נוסף שיפגוש את קבוצתו לשעבר הוא קרלוס בוזר, והוא בוודאי מתגעגע יותר בהתחשב בעונה שעוברת עליו בלייקרס.

הימור: הבולס ב-15.

לוס אנג'לס קליפרס (10-19) – גולדן סטייט וורירס (4-23):

והגענו למשחק הכי טוב של הלילה ולמשחק הכי חזק שבו, ואולי לשאלה הכי מעניינת שהוא טומן בחובו: האם יכול להיות שהרוסטר של גולדן סטייט הסתכל באופן קולקטיבי על לוח המשחקים, על המאזן ועל עצמו, והבין שזה לא ראלי וזה לא יימשך לאורך זמן? האם הם כמו הזאב שרץ אחרי הטרף שלו מעל התהום, עד שהוא מבחין במיקום שלו וצונח מטה? או אולי גולדן סטייט היא הדבר האמיתי?

אחרי 16 נצחונות רצופים, הווריורס חילקו את 4 המשחקים האחרונים שלהם ל-2 נצחונות ו-2 הפסדים, כששני ההפסדים מגיעים בחוץ, האחרון שלהם כאמור מול הלייקרס במשחק מפתיע מאוד, שכלל 20 איבודים מול 20 אסיסטים בלבד.

וכמובן שעוד לא שכחנו את הסידרה הנפלאה בין השתיים בעונה שעברה שנגמרה ב-3-4 סופר דרמטי לקליפרס, עם פרשת דונלד סטרלינג ברקע, ולא מעט דם רע בין השתיים.

בכל מקרה צפו למשחק התקפי מהנה כשהקבוצה השלישית בקליעה בליגה (גולדן סטייט) פוגשת את זאת הרביעית (קליפרס), כשגולדן סטייט גם מפתיעה מאוד עם המאזן ההגנתי הטוב בליגה של 96.9 נקודות ל-100 פוזישנים, ומחזיקה את היריבות ל-42% בלבד.

הקליפרס מגיעים אחרי שני הפסדים רצופים, מול סן אנטוניו וסן אנטוניו של המזרח, והיא בהחלט תשמח לפגוש קבוצה שאין לה שום קשר לסן אנטוניו הלילה. לקליפרס יש עוד סיבה טובה לאופטימיות והיא העובדה שהיא חוזרת הביתה, בו ניצחה את שבעת המשחקים האחרונים שלה בפער ממוצע של 14 נקודות, עם גריפין בממוצע של קרוב ל-30 נקודות והוא ללא ספק יהיה המפתח שלהם הלילה. איך הווריורס עם קו קידמי שצפוי לכלול את אזילי וגרין הולך להתמודד עם זה? למאמן המצליח שלהם עד כה הפיתרונים. אולי.

דברים מעניינים שמצאתי במדי נוט: דיאנדרה ג'ורדן חתם על הסכם עם הווריורס אך הקליפרס השוו את הסכום וטיפרדו את ההסכם ב-2012, אחיו של בלייק גריפין משחק בקבוצת הדי ליחג של גולדן סטייט ומאט בארנס שיחק שלוש עונות בווריורס לפני שעבר לקליפרס.

הימור: הקליפרס ב-2.

********************************

כריסטמס והופס / מנחם לס

********************************

CHRISTMAS DAY – יום של הופס / מנחם לס

פורסם ב – 25. דצמבר, 2014 ע"י מנחם לס ב – כללי

יום חג המולד הפך ליום של הופס לאלה שיותר חשוב להם חור הטבעת מאשר אם מרי הקדושה היתה בתולה או לא כשילדה את יישו. לכל משחק היום משמעות משלו. אני אחזה כמובן בכולם, ואמצא בכל אחד מהם את הדברים המעניינים אותי. זה לא פריוויו; דור כבר עשה אותו. זה מבט נוסף על המשחקים ומה באמת מעניין אותי.

7:00 בערב שלכם, וושינגטון בניקס

המקום הקדוש ביותר להיות בו בחג המולד בארה"ב היא השדרה החמישית. כל הדיפרטמנט סטורס היוקרתיים מנסים 'TO OUTDO' אחד את השני בתצוגת חלונות מהממת יותר.

עץ האשוח בלינקולן סנטר…השירים של בינג קרוסבי ופרנק סינטרה על השלג של חג המולד בטיימס סקוור…מיליוני הנורות (אין כאן כל הגזמה) על העצים, השיחים, בסנטרל פארק…צבעי חג המולד – ירוק ואדום – מראש האמפייר סטייט בילדינג. שנים על גבי שנים חג המולד ומנהטן היו הדבר. היום אני עם העיזות שלי בגרינוויל, דרום קרולינה,  עם זכרונות וטלוויזיה 70" מוכן לכדורסל.

למה המשחק הזה מעניין אותי כל כך?

לניקס חייב היה להישאר לפחות דבר אחד: כבוד עצמי. העליונות על וושינגטון היתה קבועה בערך 80% מהזמן. העונה הכל השתנה, אבל לא הגאווה של 19,800 צופים שעדיין מאמינים. אני לא יכול להאמין שהניקס גרועה כל כך. בעוד שעה לעיני כל האומה (ומיליונים ברחבי העולם) זוהי ההזדמנות שלהם להראות שעדיין יש חיים, ישנו כבוד, ויש כדורסל בעיר בה הכל התחיל. איך זה יכול להיות שכבר 41 שנה לא היתה אליפות?" משהו חייב להתחיל לקרות. האם ההבאה של פיל ג'קסון היא סתם ביזבוז של 48 מיליון ל-4 שנים?

אני מאמין שמשהו טוב חייב לקרות, ונצחון טוב ובריא על הויזרדס היום יכול להוות התחלה טובה.

9:30 בערב, הת'אנדר בסן אנטוניו

את דעתי על הפלח והספארס אתם יודעים. לספארס אין שחקנים טובים כראסל ווסטברוק וקווין דוראנט. אבל הקווין דוראנט הזה מתחיל לעלות לי על העצבים: אם הוא כל כך טוב, שיכריח נצחון היום. זה מה שמייקל ג'ורדן היה עושה: ביום חג המולד כשהוא יודע שאין כל תכנית ספורט אחרת מלבד כדורסל, הוא היה קולע 40, 50, אפילו 60. לא משנה כמה! כמה שצריך כדי לנצח.

הקווין הזה מחייך יותר מדי, מקבל הפסדים בקלות רבה מדי, והוא מתחיל לאבד את הכבוד שפעם היה לי אליו. אל ראסל אין לי טענות: הוא יעשה הכל כדי לנצח. אבל הוא לא יכול ללא קווין.

הספארס? לך תדע איזו קבוצה הפלח הדפוק הזה יעלה היום. הוא אוהב לשחק עם המדיה, עם האוהדים, עם השונאים, עם כל מי שמריח ונושם כדורסל. היום זה יום חג בו עליו לבוא לבוש חליפת ארמני, ולא איזו חליפה שקנה בכפר מכסיקני בשוק פשפשים.

אנחנו יודעים שזה יום חג. הגם הוא יודע, או שיבוא לו לעלות עם חמישייה מהגיהנום כולל שחקנים שאנחנו לא יודעים כיצד לאיית את שמם?

אני מת שקווין דוראנט ייתן היום משחק של 40 נקודות ישר אל תוך ה-ASS של הפלח, אבל אני מסופק מאד אם הוא מסוגל.

(ממש עכשיו הודיעו סופית שדוראנט לא ישחק הערב) 

1:00 בלילה – לברון מגיע למיאמי פעם ראשונה

לקהל מיאמי היט ישנן שלוש ברירות:

1. לצרוח בוז מהרגע הראשון עד האחרון.

2. למחוא לו כפיים מהרגע הראשון ועד שריקת הסיום.

3. לערבב גם זה וגם זה.

אני חושב ש-"3" ישלוט: בתחילה הערכה, אח"כ שנאה, ואז גם זה וגם זה.

למיאמי ישנם יותר מדי פצועים והיא קבוצה מחוסלת. הפציעה של ג'אש מקרוברטס חיסלה להם את העונה. אין להם כל סכוי להגיע לשום מקום, אבל הערב אני מאמין שדוויין ווייד ירצה לתת הצגה שלא תיפול מזו של לברון.

איך להגדיר את הקאבס החדשה עם לברון? מין תמיסה טובה מבינונית של מעט טוב, מעט רע, והמון בינוני. בתחילת העונה חשבתי שהקאבס תידרוס את הליגה. בינתיים מאומה מיוחד לא קורה. לברון אינו דרסן והוא אינו מייקל ג'ורדן. קווין לאב הוא כנראה לא כזה טוב כמו שחשבנו. הקאבס היא – אולי – הקבוצה שיצטרכו לנצח במזרח, אבל אין לה מאומה מכוח הנפץ שחשבתי שיהיה לה. חלק מהאשמה הוא דייויד בלאט שלא נראה לי בינתיים כמאמן הרוצה לדרוס ולחסל ולסיים עונה עם 70 נצחונות. אני בטוח שהוא 'ווינר' הרוצה לנצח, אבל בינתיים אני לא רואה אגרוף נפץ המאיים לנחות על לסתות של שחקנים שלא מתפקדים. במילים אחרות – הוא יותר מדי "טוב", ואולי הסיבה היא שבינתיים אין לו את הביצים להיות "רע".

3:00 – הלייקרס בבולס

אני – מכל האנשים – הייתי הראשון שכתב כאן שהלייקרס היא קבוצה טובה בהרבה מאשר חושבים. כשיש לך שחקן כניק יאנג – הכל יכול לקרות.

אני לא טוען שהלייקרס טובה יותר ללא קובי, אבל כבר כמה פעמים העובדות בשטח סימנו שאולי באמת זה כך. כשקובי איננו, הלייקרס נראית כמו איזו אוניברסיטת פלורידה או דוק, ומשחקת עם צעירים שלא יודעים שעליהם לכבד זקנים וטובים מהם.

הבולס? קבוצה סכיזופרנית שמהיום למחר אתה לא יודע מה תעשה. דריק רוז עד עתה היה די טוב, אבל לא יותר מזה. הוא כבר מזמן איבד את המיוחדות שהיתה לו, ואם אומרים שהוא 'שומר את עצמו', אני שואל 'שומר למתי?'…'שומר למה?'… עליו לשכוח שאי פעם ניפצע וללכת ALL OUT. אחרת הבולס היא אחת מ3-4 קבוצות מזרחיות שכל אחת מהן יכולה לנצח את אליפות המזרח: הקאבס, הבולס, הויזרדס, וההאוקס. כולן די טובכות; אף אחת לא טובה ממש.

5:30: סן פרנציסקו בקליפרס

עבורי – המשחק המעניין של הערב.

ככל שהווריורס ממשיכים להתעלות כן מתעלה סטפן קרי, היום המועמד מס' 1 שלי ל-MVP.

הבעייה היחידה שיש לסטפן קרי היא שהוא לא יודע כמה הוא טוב. אין לו נפש של 'סלבריטי' והוא לא מאמין שהוא 'סלבריטי'. אולי פני הילד שלו הם חלק מהעסק.

הוא השחקן שהשתפר יותר מכל סופר סטאר אחר. אילו היה MIP לסופר-סטארים, אני נותן לו את הגביע ללא מיצמוץ עין אחד. תמיד דיברו על כריס פול, טוני פרקר, ראסל ווסטברוק, ודרק רוז כפוינטים האמיתיים של הליגה. סטפן קרי לא היה פוינט גארד; הוא היה 'שוטר'. קלעי ולא יותר.

כן? הסתכלו הבוקר על משחקו ותראו פוינט גארד פר אקסלנס. אגיד לכם משהו: אין בכל הליגה פוינט גארד המריץ את קבוצתו טוב כפי שסטפן מריץ את הווריורס. הוא הפך למנהיג ויושב ראש בית הנבחרים. הוא המושך בחוטים, ועדיין מוצא זמן לקבור 20-25 כבדרך אגב.

כיום, כשהמשחק נישלט ע"י האתלטים הטובים בעולם, סטפן קרי על כל ה-1.89 מ' שלו ו-190 פאונדס – וגוף שאתה חייב לחפש בו שרירים כדי למצאם – מצליח לחדור בין הענקים,  ואף אחד לא מצליח TO SLOW HIM DOWN. הוא קולע כמעט תמיד מתי שהוא רוצה, והוא גובר על כל מגן כמעט WITHOUT OVERPOWERING אף אחד. הוא עושה זאת על ידי…על ידי… אני לא יודע 'על ידי מה'. בכל הרצינות. אני פשוט לא מבין כיצד הוא נע כמעט ללא קושי בין כל הגנה שזורקים נגדו, והכל מבלי שמבע פניו משתנה. הוא עולה למגרש כאילו זה עתה התעורר משנת אחה"צ, ומסיים משחק כאילו זה עתה התעורר משנת אחה"צ.

אין אצלו גבולות. 12 מטרים? 15 מטרים? איתו הכל נראה כמו לייאפ.

אין שאלה שהוא החליף את רג'י מילר כגדול הקלעים בתקופה המודרנית. אנשים שוכחים שיחד עם קליעתו הממאירה, בא שינוי טוטאלי בכל משחקו.

מולם הקליפרס המסכנים. אני הראשון שהעליתי את הנקודה שמאמנם דוק ריברס הוא אוברייטד אחד גדול. אני לא רואה דבר אחד ממש טוב שהוא יצר עם החמישייה הטובה ביותר בליגה. כריס פול לא מצליח להסתדר עם הדוק, ובלייק אינו הכוכב שהוא יכול להיות.

הקליפרס חייבת נצחון גדול הערב. משהו בסדר גודל של 10-15 נקודות הפרש כדי לחזור לרלוונטיות.